אובדן ואינטימיות | פרויקט הקולנוע הבלתי נתפס

 המלחמה והפליטות שנכנסו לפתע לחייה של רותם ב-7 באוקטובר שלחו אותה לחיפוש בית בתל אביב. לאורך לילה חסר מנוחה היא עוברת בין בתים, מחפשת הגנה וחום מהגברים שהיא פוגשת.

חלון בקיבוץ שבעוטף עזה, ושיחות טלפון של בת ואם מודאגת מהדהדים את הטראומה של השבעה באוקטובר.

הדיאלוג של שנטל אקרמן עם תנועת האוונגרד של הקולנוע הסטרוקטורלי משנות השישים מתחיל כאן, בסרט הראשון שיצרה בניו יורק – נקודת פריצה בניסויים שלה בעיוות ובהרחבה של זמן ומרחב קולנועיים. התוצאה היא מעין תרגום של טבע דומם לתנועה קולנועית, והפכיתו על ידי אקרמן לדיוקן אינטימי, חושפני ופגיע של מרחב ביתי ונשיות.

רותם אלקיים ושני כהן הן שתי יוצרות צעירות שיצרו את סרטיהן בתקופה שפונו מבתיהן בשדרות ומפלסים לאחר השבעה באוקטובר. בתחילת שנות השבעים, עברה הבמאית הצעירה והאלמונית אז שנטל אקרמן לניו יורק שבו היא מצלמת את סרטה הקצר "החדר". שלושת הסרטים שנעשו בפער של חמישים שנה ובנסיבות שונות בתכלית,מייצגים חוויות נשיות של חיפוש וקיום שמאתגרות את הפרקטיקה הקולנועית.