דני רוזנברג | ישראל | 2023 | 98 דקות | כתוביות בעברית
שלומי, חייל בן 18, עורק משדה הקרב בעזה ויוצא למסע בחזרה לביתו.
זאת הפתיחה של הסרט. את סצנת המעבר משטחי רצועת עזה לשטחי ישראל צילמנו בדיוק לפני שנה, על גדר הגבול שבסמוך לחוף זיקים. ב7 באוקטובר בלילה עוד הייתי בקוריאה, בפסטיבל בוסאן. כבר ביקשתי להקדים את הטיסה ארצה ובשעות הספורות שנותרו עוד הספקתי לקחת חלק בהקרנה. כשצפיתי בשלומי, גיבור הסרט, רץ בחולות עוד נערכו באותו תא שטח ממש קרבות עם מחבלי החמאס, הטבח עוד היה בעיצומו. קמתי ועזבתי את האולם. המפגש, או תאונת הדרכים, בין המציאות לבדיון נדמו כבלתי אפשרים יותר. הייתי משוכנע שזאת תהיה הפעם האחרונה בה אקרין את הסרט בפומבי.
חודשיים מאוחר יותר, במסדרונות בית הספר סם שפיגל, פגשתי במקרה את ג', סטודנט מוכשר שלימדתי. העיניים שלו היו טרוטות, הוא סיפר לי שחזר אתמול מעזה לאחר מילואים רצופים מה7 באוקטובר. ג' ראה את "החייל הנעלם" באחת ההקרנות המוקדמות. אני מציין זאת רק כי הוא אמר לי באותו מפגש מקרי שהוא רוצה לצפות שוב בסרט. "מאז שחזרתי מעזה אני מרגיש שאני החייל הנעלם". ג' המשיך בדרכו והשאיר אותי עם המחשבה שאולי יש מקום לסרט, דווקא עכשיו, במציאות המדממת בה אנו חיים.
